האם מתקרב קץ הדמוקרטיה ויתפתח משטר מתקדם יותר, והאם בכלל אפשר לחזות משטר טוב יותר מהדמוקרטיה עלי אדמות?
בראיה היסטורית רחבה אפשר לטעון שמשטרים שקדמו לה באו אל קצם בעקבות ניכור פנימי זה או אחר, ובמקומם התפתחו משטרים מתקדמים יותר.
עובדה מפתיעה לכאורה: דווקא הדמוקרטיה היא המשטר הראשון שבו יש ניכור פנימי מהותי בין הפרט לכלל. במשטרים אחרים, הכלל הוא התכלית של החברה, ועל כן מוטל על הפרט להקריב את עצמו למען הכלל. בדמוקרטיה, לעומת זאת, הפרט תופס את מקומו של הכלל כתכלית, אבל אי-אפשר לוותר על הצורך בקיומו של הכלל. הפרט והכלל מתקיימים בדמוקרטיה כשווי ערך מבחינת הצורך המהותי בקיומם, וכאן מקורה של הסתירה האימגנטית ביניהם.
``אחרי הדמוקרטיה`` הוא פרובוקציה מחשבתית שיש לה על מה להתבסס. הספר מעלה שאלות ונקודות התייחסות מפתיעות, ובד בבד נשען על מקורות ועל דוגמאות הלקוחות ברובן מתחומי הפילוסופיה והמשפט. הספר כתוב בלשון בהירה ומרתקת של מחבר מקורי היודע לטעון טענות לא צפויות ולבסס מסקנות מעוררות מחלוקת.
אבינועם בן זאב הוא מרצה במכללה האקדמית אורנים. כתב וערך ספרים אחדים, מהם בשיתוף עם אחרים, בתחום הפילוסופיה של החברה בנושאים: זכויות האדם, דעות קדומות, שנאה, רכילות ותפיסת האדם במשפט. 200 עמודים
