מדוע כשמדובר בטרור אין אנשים מוצאים את המילים המתאימות? האם זה משום שאין להם ניסיון בחרדה, או משום שהחרדה הישנה כבר איננה חדשה, והחדשה כה מפלצתית? אולי, בעצם השתגענו מחמת הטבוע בנו ממקורות תרבותנו- קנאות נוראה: מסע צלב, חרם וג`יהד- נורמה של פאנטיות ומיסטיפיקציה של ההיסטוריה וחרב שלופה. אלה מחשבותיה של המחברת שחוותה חיים בין שלושה דתות.
